תולעת הפארק 
  מחלה הקיימת בעיקר בכלבים.מדווחת ברחבי העולם,בעיקר באפריקה ואזור הים התיכון.בשנים האחרונות שכיחותה עולה בעולם.

בישראל המחלה אובחנה לראשונה בכלבים באזור הפארק הלאומי ברמת גן לפני כ 20 שנה ומאז מתפשטת ברחבי הארץ.

בירושלים אובחנו המקרים הראשונים בשנת 2009 .התולעת מועברת לכלבים בעיקר על ידי אכילת חיפושיות זבל הנגועות בלארוות של התולעים או על ידי אכילת בעלי חיים אחרים שניזונו מחיפושיות אלו כמו לטאות ,ציפורים,חרקים ועוד.

החיפושיות נדבקות על ידי אכילת צואת כלבים.

בכלבים שנדבקו התולעת חודרת לגוף דרך דופן הקיבה ,נודדת בגוף דרך דפנות כלי הדם במשך כ-3 שבועות לאבי העורקים ושם ממשיכה להתפתח במשך 10-12 שבועות נוספים. מאבי העורקים עוברת התולעת לוושט שבו מתפתחת התולעת הבוגרת במשך כ-3 חודשים נוספים.

אחרי 5-6 חודשים מההדבקה מתחילה התולעת הבוגרת להטיל ביצים שמופרשות בצואה.התולעת הבוגרת חיה כשנתיים, צבעה אדמדם, גודלה 4-7 סנטימטרים .

במהלך נדידת התולעת דרך דופן אבי העורקים נגרמות הצטלקויות ,התרחבויות בדופן עד לקרעים בדופן אבי העורקים שעלולים לגרום לדימומים ומוות פתאומי .התולעים הבוגרות שיושבות בוושט גורמת מסביבן ליצירת תגובה דלקתית שיוצרת גושים הגורמים לחסימה של הוושט.גושים אלו עלולים לעבור

התמרה לרקמה סרטנית sarcom 

סימני המחלה: קשיים בבליעה,נסיונות בליעה חוזרים,הקאות שבדרך כלל יהיו זמן קצר לאחר האוכל קשיי נשימה,שיעול.חולשה,חום,ירידה בתאבון וירידה במשקל.חולשה או מוות פתאומיים וחוורון כתוצאה מדימומים פתאומיים.חולשה ברגלים אחוריות.צליעה,התעבות עצמות הרגלים.נפיחות בצוואר.

אבחנה:ניתן בחלק מהמקרים לזהות ביצי תולעים בבדיקת צואה.התולעת הבוגרת מיצרת ביצים לסרוגין וגם זה החל מ 5-6 חודשים אחרי ההדבקה.

בדיקת צואה לאבחון ביצי התולעת תיעשה על ידי איסוף דוגמאות צואה במשך 3 ימים עוקבים ושליחתה למעבדה.

צילומי רנטגן של בית החזה-בשלבים מתקדמים של המחלה ניתן יהיה לזהות שינויים אופיניים כמו גושים בוושט,הסתידויות באבי העורקים ושינויים בחוליות עמוד השדרה.

אנדוסקופיה-בדיקה שנעשית בהרדמה כללית שבה ניתן לראות את הגושים בוושט ולפעמים גם את התולעים עצמן.

טיפול:עד היום אין טיפול אידאלי למניעת הדבקה ומחלה.ישנו טיפול תרופתי מונע שאינו מושלם.הטיפול התרופתי למניעה הוא זריקות של חומר בשם    DORAMECTIN

הזריקות ניתנות פעםב 2-3 חודשים לאורך כל חיי הכלב

המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יחסית בכלבים שאוכלים צואה או בעלי חיים בחוץ ולכן מומלץ למנוע מכלבים לאכול צואה בחוץ.כמו כן מניעת אכילת ציפורים,לטאות,חרקים, עכברים וחיות אחרות בחוץ.זאת על ידי השגחה קפדנית ובמידת הצורך שימוש במחסום פה. .

כלבים מגזעים מסוימים עלולים להיות רגישים לטיפול התרופתי.בין הגזעים שעלולים להיות רגישים  

collie, Australian sheperd, Sheltie, Whippet

בגזעים אלו יש לבצע בדיקות דם על מנת לזהות כלבים העלולים להגיב לא טוב לטיפול התרופתי ובכלבים אלו יש לשקול להימנע מהטיפול (עם הסיכון הכרוך בזה)

המחלה הינה מחלה חדשה בירושלים. היות ומחזור החיים של התולעת ארוך (7-8 חודשים) ניתן לצפות לשכיחות הולכת וגדלה של כלבים שיחלו במחלה בשנים הבאות בירושלים ,כמו שארע באזורים רבים אחרים

 

 

 

                                                             

 

                       חיסון גורים

 

חיסונים נועדו למנוע תחלואה במחלות מדבקות.

החיסונים יעילים כאשר ניתנים לבעל חיים בריא לפני הידבקותו במחלה.

יש לנסות להשיג את ההיסטוריה הרפואית של הגור (מחלות,חיסונים וטיפולים נגד תולעים) על מנת להימנע מלתת טיפולים מיותרים שניתנו בעבר.

ממומלץ להמתין מספר ימים אחרי הגעת הגור הביתה לפני שנחסנו. זאת משתי סיבות:

            א.לתת לגור להתרגל לסביבה החדשה. גור שמופרד מסביבתו המוכרת: האם ,הגורים האחרים ,הבעלים והמקום  ומגיע לסביבה חדשה (מקום ואנשים) נמצא במצב של מצוקה stress שיקטין  את יעילות החיסון. מצב זה אמור לחלוף כעבור מספר ימים.

בנוסף לזה, אותו stress יכול לפעמים לתרום להתפרצות מחלות שהיו סמויות קודם לכן.

            ב.לכל מחלה יש תקופת דגירה, שהינה פרק הזמן שחולף בין ההידבקות במחלה עד הופעת סימני המחלה. היות וברוב המקרים איננו יודעים למה נחשף הגור לפני הגעתו אלינו מומלץ לחכות כ 7-5 ימים שהם משך תקופת הדגירה של המחלות הנפוצות ורק אם הגור נראה בריא אז לחסנו.חיסון הגור במהלך תקופת הדגירה לא רק שלא ימנע את התפתחות המחלה אלא עלול להחמירה.

החיסון הינו תהליך שאורך זמן.אין לצפות מהחיסון שיעבוד מיד ויש להיות מודעים לכך שבמהלך סדרת החיסונים הראשונה יהיו תקופות בין הזריקות שהגור לא יהיה מוגן על ידי החיסון .לא ניתן לחזות מתי יהיו תקופות אלו.

לכן המלצתי להתייחס אל הגור כלא מחוסן עד כ-10 ימים אחרי החיסון האחרון בסדרת החיסונים. בתקופה זו יש להקטין במידת האפשר את חשיפת הגור לגורמי מחלה,לא להפגישו עם כלבים חולים, זרים ושאין לנו מידע שהם בריאים ומחוסנים.כמו כן להימנע מלקחתו למקומות מפגש של כלבים שבהם יכול להיחשף לצואה והפרשות נגועות, אפילו שלא בנוכחות כלבים אחרים.

למרות סיכון מסוים ,המלצתי כיום הנה להפגיש את הגור במידת האפשר עם כלבים מוכרים, בריאים, מחוסנים וחשוב שיהיו חברותיים.ולהוציאו החוצה מ-10 ימים אחרי חיסון ראשון למקומות שאין בהם כלבים אחרים או צואה של כלבים אחרים.

לגבי חתולים ישנה בעיה בהפגשתם עם חתולים "בריאים " אחרים ,זאת היות וחתולים המבריאים מחלק מהמחלות הויראליות הנפוצות ונראים בריאים לחלוטין ,יכולים להיות נשאים של הוירוס ולהדביק חתולים אחרים (בעיה העלולה להיות משמעותית אפילו יותר בחתולים שחיים סגורים בבית ובאים במגע עם חתול חדש שמגיע מבחוץ או הפרשות של חתול חולה).

  

                           חיסון כלבים

 

חיסון משושה: מגן כנגד 6 מחלות

            1.כלבלבת: וירוס שפוגע במערכת הנשימה,מוח ועור.

            2.פרוו:      וירוס שפוגע במערכת העיכול.

            3.דלקת כבד מדבקת: וירוס שפוגע בכבד.

            4. parainfluenza וירוס שפוגע במערכת הנשימה.

            5.leptospira canicola מחלה שפוגעת בעיקר בכליות.

            6.leptospira icterohaemoragica מחלה שפוגעת בעיקר בכבד.

ניתן לראשונה בגיל 6 שבועות.

יש לחזור עליו פעם בחודש עד גיל 16 שבועות.

זריקה נוספת תינתן כעבור שנה ובהמשך יש לתת זריקת דחף פעם ב-3 שנים (על פי המלצות  WSAVA ו- (AAHA.

 

חיסון כלבת : חובה על פי חוק לחסן את הכלב פעם בשנה כנגד כלבת החל מגיל 3 חודשים.

עם החיסון יש לחדש את הרשיון מהעיריה.

כל כלב חייב על פי חוק להיות מסומן בשבב אלקטרוני, מה שיבוצע ביחד עם חיסון הכלבת הראשון. 

 

                               חיסון חתולים

 

חיסון משולש: מגן כנגד 3 מחלות.

1.Calici virus - גורם לדלקות במערכת הנשימה,כיבים בפה ומחלה סיסטמית .

2.Herpes/Rhinotracheitis - גורם לדלקות במערכת הנשימה ובעיניים.

3.חתלתלת Panleucopenia - דלקת מעיים ויראלית קשה.

חיסון מרובע כולל בנוסף לאלו גם את החידק  Chlamydia שגורם לדלקות עיניים ומערכת הנשימה.

ניתן לראשונה בגיל חדשים.

יש לחזור עליו פעם בחודש עד גיל 16 שבועות .

יש לתת זריקת דחף פעם בשנה בהמשך החיים.

 

חיסון כלבת : חובה על פי חוק לחסן חתולים פעם בשנה כנגד כלבת החל מגיל 3 חודשים.

 

 

תילוע:

כמו כן מומלץ לטפל כנגד תולעי מעיים בגורים מספר פעמים. טיפולים אלו יינתנו ביחד עם החיסונים.                                                          

 

 

 

גורי כלבים מומלץ להפרידם מהאם בגיל 6 שבועות .(לא לחסנם בימים לפני האימוץ).

גורי חתולים             ,,                בגיל 7 שבועות.                      ,,                   .

 

כאשר מתקבל גור חדש ,מומלץ לבדוק מה אכל בביתו הקודם ולהאכיל באותו מזון בימים הראשונים .שלאחריהם ניתן להעבירו בהדרגה למזון גורים אחר.

גורי כלבים: יש להאכיל ב-3 ארוחות ביום בהתאם לגודלו,גילו וגזעו,על פי ההמלצות      שרשומות על שק המזון.

לא להשאיר מזון בצלחת לגישה חפשית אלא לסלק את המזון שלא נאכל אחרי כ-15 דקות.

יש לקחת את הגור לאתר עשיית הצרכים הרצוי אחרי כל ארוחה ,מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה.להתכונן שהגור יעשה בתחילה את צרכיו בבית,לא לכעוס עליו אלא לתגמל אותו על עשית הצרכים במקום הנכון.

ניתן גם להגדיר אזור בבית שיהיה מרופד בעיתונים שבו יוכל הגור לעשות צרכיו בין היציאות החוצה עד שיתרגל לעשות צרכיו בחוץ.

יש למנוע גישה של הגור לחפצים שאותם יוכל לכרסם כמו שטיחים, חוטי חשמל, נעליים וכו... ומצד שני לספק לו מגוון חפצים שמיועדים לכרסום (שלא ניתנים לבליעה ושאינם מתפרקים לחלקים קטנים שניתנים לבליעה ).

יש לקבוע את הכללים בבית שנוגעים להתנהגות הגור ,להתנהג לפיהם ולהתעקש עליהם.

 

 

 

              עיקור ומניעת ייחום והריון

 

עיקור הוא פעולה כירורגית בלתי הפיכה שמטרתה למנוע ייחום והריון.

הפעולה כוללת הרדמה כללית,פתיחת הבטן והוצאת הרחם והשחלות.

לפני העיקור יש לשקול היטב ולהגיע להחלטה שאכן לא יהיו רצויים גורים בעתיד.

את העיקור מומלץ לבצע בגיל צעיר,החל מ-6 חודשים. (אם כי בחתולות יכול להופיע לפעמים ייחום ראשון בגיל 4 חודשים ,במקרים אלו יבוצע העיקור לאחר הייחום הראשון ).

העיקור לא יבוצע בזמן הייחום.

עיקור בגיל צעיר יחסית מוריד סיכויים לסרטן בבלוטות חלב. כמו כן מונע את ה "טרדה" שקשורה בייחום שבכלבות : כוללת הפרשות דמיות מאבר המין,משיכת כלבים לבית ולכלבה בטיולים והצורך בהשגחה מתמדת על מנת למנוע הריון בלתי רצוי.

         בחתולות : בתקופת הייחום מראות חוסר שקט ומיללות הרבה. יש האומרים שהחתולה "סובלת" בזמן הייחום אם כי התרשמותי עד היום היא שעיקר התלונות מגיעות מבעלי החתולים, שהם כנראה אלו שסובלים מחוסר השקט והיללות בכל שעות היום והלילה.

העיקור מונע את הצורך לתת לכלבה/חתולה תרופות מונעות ייחום , שכולן יכולות בשכיחות כזו או אחרת לגרום לתופעות לואי  כמו :סרטן בבלוטות חלב.

                                            דלקות רחם-מצב מסכן חיים הדורש טיפול אינטנסיבי שבחלק מהמקרים כולל ניתוח להוצאת הרחם.

החומרים ה"בטוחים" יותר למניעת ייחום (או נכון יותר לומר המסוכנים פחות) דורשים מתן בזריקה פעם במס' חודשים במשך כל החיים.טיפול זה מסתכם בעלויות מצטברות גבוהות. גם חומרים אלו אינם מומלצים ועלולים לגרום לתופעות הלואי הנ"ל.

הניתוח מבוצע בצורה סטרילית ,בהרדמה כללית  עם גאז ואספקת חמצן ונוזלים רצופה.

הניתוח ככל הרדמה ופעולה כירורגית כרוך בסיכונים שאין להתעלם מהם ויש לנקוט במירב האמצעים על מנת להקטינם למינימום.ולהיות מוכנים לטיפול מידי בכל הפתעה.

במרפאה , בעל החיים נמצא בהשגחתי הצמודה מתחילת ההרדמה ועד ההתעוררות .

ההרדמה תיעשה על ידי החומרים הבטוחים ביותר .

במרפאתי עומדות לרשותי מספר גדול של אפשרויות להרדמה כאשר ההחלטה על צורת ההרדמה נעשית בכל מקרה בהתאם למצבו ולסוג הניתוח.

            ההרדמה השגרתית בניתוחי העיקור נעשית בעזרת גאז ה- isoflurane  .ההרדמה בגאז מאפשרת שינוי עומק ההרדמה במהלך הניתוח והתאמתו לכל בעל חיים,ולכל שלב בניתוח בצורה ספציפית   ובחומרי הרדמה נוספים כמו propofol וחומרים נוספים.

בעה"ח יקבל אספקה שוטפת של חמצן ביחד עם גאז ההרדמה ויהיה מחובר למוניטור שבודק את רמת החמצן בדם ופעולת הלב ,זאת על מנת להזהיר מפני סיבוכים אפשריים ולטפל בהם בהקדם.

תפירת הרקמות נעשית בעזרת חומרים מתקדמים פלסטים מתכלים שעוברים פירוק בגוף אחרי החלמת הרקמות.חומרי תפירה סינטטים אלו מקטינים את הגירוי באזור הניתוח שקיים עם חומרים ביולוגים ששימשו בעבר למטרות אלו ,כמו כן פירוקם  בגוף מתאים לקצב החלמת הרקמות, למניעת מצב שבו הפצע עדיין לא החלים אבל חוטי התפירה שמחזיקים אותו פורקו.

ברוב המקרים בניתוחי העקור שכבת התפרים החיצונית בעור תהיה גם כן על ידי תפרים סמויים נספגים ,אם כי יהיו מקרים שתפרי העור יהיו חיצוניים ויהיה עלי להוציאם כעבור 14-10 ימים מהניתוח.

הניתוח נעשה בעדינות מקסימלית על מנת להקטין את הנזק לרקמות, הכאב והגירוי הנובעים ממנו.

כחלק מההרדמה מקבל בעה"ח תרופות נגד כאב ובמהלך הניתוח אינו מרגיש דבר.ההשפעה נגד כאבים ממשיכה גם אחרי הניתוח.

יש להביא את בעה"ח לביקורת אחרי 14-10 ימים מהניתוח על מנת לזהות בעיות שעלולות להתפתח ,גם אם הבעלים אינם מודעים להן.

בעה"ח הולך הביתה לאחר כ-12 שעות מהניתוח אחרי התעוררות מלאה.

התאוששות מלאה וחזרה לתפקוד מלא יכולה לארוך עוד מס' ימים שבהם בעה"ח יהיה פחות פעיל ,יישן יותר ויאכל פחות.

איחוי מלא של הרקמות לוקח כ 3-2 שבועות.וניתן יהיה להרגיש במישוש תפרים באזור הניתוח בין 3 שבועות ל-4 חודשים אחרי הניתוח.

           

 

 

בתקופה שלאחר הניתוח יש לשים לב למספר סימנים על מנת לזהות בהקדם בעיות אפשריות.

1.תאבון. אי אכילה ושתיה מעבר ליום אחד לאחר הניתוח (במהלך הניתוח ניתנים נוזלים בעירוי).

 או חולשה שאינה משתפרת.

2.ליקוק של אזור הניתוח- במידה וקיים יש למנוע להפסיקו על ידי הלבשת קולר פלסטיק מסביב לצואר (קולר אליזבטייני) שישאר עד להחלמה וימנע מבעה"ח להגיע לאזור הניתוח.

הליקוק מגביר את הגירוי באזור הניתוח,פוצע ויכול לגרום להתפתחות דלקת מקומית.

3. פעם ביום יש להביט על אזור הניתוח ולבדוק שאין גירוי בעור,אין נפיחות ,הפרשות מאזור הניתוח ושהחתך סגור.

בכל תופעה שנראית חריגה אחרי הניתוח יש להתקשר למרפאה בהקדם ולהגיע לבדיקה.

 

תופעות לואי אפשריות לעיקור:

1.נטיה מוגברת להשמנה,שדורשת מעקב אחרי שינויים במשקל ושינוי התזונה בהתאם.

2.במיקרים נדירים יותר עלולה להתפתח כעבור מס' שנים בעיה של אי שליטה על מתן שתן שבאה לידי ביטוי בטפטוף שתן במנוחה.

מטופלת במידת הצורך על ידי טיפול תרופתי.

תופעות לואי נוספות נדירות עוד יותר מתוארות בספרות

 

לסיכום : העיקור הינו האמצעי המועדף והנפוץ למניעת ייחום והריון.שכיחות הסיבוכים ותופעות הלואי נמוכה, למרות כל זאת יש להתיחס לניתוח בכובד ראש.

 

 

 

 

 

 

 

 

                  הריון והמלטה

 

בכלבות ההיריון נמשך בממוצע 57 ימים מסוף הייחום (שלב זה מאופיין על ידי סדרת משטחים וגילים במהלך הייחום), או 57-72 ימים מההזדווגות. מומלץ לנהל רישום מסודר של המאורעות בייחום (תחילתו,סופו,תאריכי זיווגים).

בחתולות ההריון נמשך כ65-66 ימים מההזדווגות.

את ההיריון ניתן לאבחן לראשונה במישוש כ-21 ימים לאחר תחילתו.

במהלך ההריון יש להאכיל את הכלבה במזון רגיל בלבד ללא כל תוספות.

במהלך המחצית השניה של ההריון יש להעלות בהדרגה את כמות המזון ב-15% כל שבוע, החל מהשבוע ה-5 ,כך שלקראת ההמלטה הכלבה תקבל תוספת של 30-50%.

יש להאכיל את הכלבה כמויות קטנות במספר גדול של ארוחות.

רק לאחר ההמלטה יש לעבור להאכלה במזון גורים ובמידת הצורך לתת תוספות על פי המלצת הוטרינר.

לפעמים תהיה ירידה קלה בתאבון במהלך הייחום ובמחצית ראשונה של ההריון.

כלבות מניקות יכולות לצרוך עד פי 2-4 מצריכת המזון הרגילה. במהלך ההנקה יש לחלק המזון למספר גדול של ארוחות.

החלב יופיע בבלוטות החלב בין שבועיים לפני ההמלטה לאחריה.

כשבוע לפני התאריך הצפוי להמלטה יש לספק מקום שקט,מרופד ונח להמלטה.

בשבוע האחרון להריון יש למדוד חום רקטלית פעמים ביום בזמנים קבועים (לא לאחר פעילות). הטמפרטורה הרקטלית יורדת כ8-36 שעות לפני ההמלטה (בממוצע 24 שעות) ב> ממעלה אחת (מכ-39 מעלות לכ-37 )בכלבות קטנות הירידה תהיה משמעותית יותר. על פי זה ניתן יהיה להעריך את זמן ההמלטה.

ניתן להיעזר בבדיקות דם בזיהוי זמן המלטה קרב (או לשלילתו) שבהן נבדוק את רמת ההורמון שנקרא פרוג'סטרון שרמתו בדם יורדת לקראת המלטה.

בדיקת ultrasound מאפשרת לזהות הריון ולהעריך חיוניות העוברים.

שלבי ההמלטה.

שלב ראשון.בכלבות נמשך בד"כ כ 6-12 שעות. בכלבות קטנות בהמלטה ראשונה יכול להימשך עד 36 שעות.

בחתולות רוב ההמלטות ימשכו מספר שעות אם כי לעיתים תימשך ההמלטה 2-3 ימים.

נראה בו חוסר מנוחה, התרגשות, הלחתה, רעד, חוסר אכילה ולעיתים הקאות, חיפוש מקום מרבץ ,יצירת קן,חפירה במצע ,רחרוח מסביב למקום ההמלטה ולפעמים יהיה רצון להתבודדות.

שלב שני .נמשך בד"כ עד 6 שעות, אם כי בשגרים גדולים יכול להימשך עד 24 שעות.בד"כ יומלט הגור הראשון תוך 2-3 שעות. המרווח בין הגורים יהיה כ 30-60 דקות.

בשלב זה יהיו התקוצויות רחם (והתקוצויות בטן) שיובילו לדחיפת הגורים החוצה.בהמלטה עצמה ההתקבצויות הופכות לאיטיות וחזקות יותר.

שלב זה יהיה מלווה בעליית חום הגוף.

לפני יציאת הגור הראשון תהיה יציאת נוזלים.

הגור הראשון ייצא תוך 3-5 דקות מהופעת הראש .

הגורים יכולים להיוולד במצג קדמי או אחורי ללא כל חשיבות קלינית.

כשהגור נדחף דרך תעלת האגן תראה יציאת נוזל שקוף.

השיליה תצא בד"כ כ5-15 דקות לאחר יציאת כל גור.

אחרי יציאת הגורים תיראה הפרשה ירוקה שמעידה על היפרדות השיליה.

מיד לאחר יציאת כל גור הכלבה תלקק את הגורים להסרת הקרומים העובריים ובד"כ תבלע אותם.

במידה ולא תעשה זאת (במיוחד בכלבות צעירות וחסרות ניסיון) יש לעודד אותה ללקק את הגורים,לנקות את הפה,האף ודרכי האוויר מקרומים והפרשות ולשפשף בעדינות את הגורים עם מגבת. במידת הצורך לחיצות עדינות על בית החזה יכולות לעודד נשימה עצמאית.

במידת הצורך ניתן לגזור את חבל הטבור במרחק של כ-3 ס"מ מהבטן ולהטביל את קצהו בתמיסת פולידין.

אכילת השיליות יכולה לגרום לכלבה להקיא בהמשך.

יש לשמור על סביבה מחוממת לגורים. בימים הראשונים 25-30 מעלות ובהמשך 24 מעלות.

שלב שלישי.שלב יציאת השיליות והקרומים העובריים חופף בחלקו לשלב השני.

בשלב זה נכללת התחדשות הרחם שנמשכת כ 3 חודשים.

הפרשות מאבר המין יכולות להימשך עד 6 שבועות לאחר המלטה.

יניקה ראשונה תתחיל בד"כ בשעות הראשונות לאחר המלטה ותתבצע פעם ב 2-3 שעות .על הגורים לינוק ב-24 שעות ראשונות על מנת לקבל חלב מיוחד שנקרא קולוסטרום שמיוצר רק ביום הראשון וחיוני להגנתם.

 

סימנים שמעוררים חשד לבעיות בהריון ובהמלטה:

כלבה שנראית חולה,מדוכאת וחלשה במהלך הריון והמלטה.

הריון שנמשך >70-72 יום.

היעדר התחלת המלטה > 24-48 שעות מירידת חום הגוף.

שלב ראשון שלא מתקדם לשלב שני תוך 12 שעות.

אי יציאת גור במשך >  3 שעות מקריעת השק האמניוטי שתגרום להפרשות שקופות מאבר המין.

התקוצויות בטן לא תכופות שלא גורמות ליציאת גור במשך 4-6 שעות לגור הראשון או 2-4 שעות בין הגורים.

כשאין יציאת גור  תוך 2-4 שעות מהופעת הפרשות ירוקות\שחורות.

הופעת הפרשות צהובות – מוקוניום מעידה על סטרס של עוברים.

התקוצויות בטן חזקות במשך > 30-60 דקות ללא יציאת גור.או התקוצויות חזקות שנפסקו.

בחתולות ההתקבצויות החזקות יימשכו בד"כ לא יותר מ-5 דקות.

יציאה חלקית של גור במשך > 5-10 דקות ללא התקדמות.

 

במקרים אלו יש להתקשר לוטרינר.

חשוב לציין שמצוקת העוברים מתחילה עוד לפני שהכלבה תתחיל להראות סימני מצוקה.

וטיפול מוקדם במידת הצורך יגדיל את שרידות הגורים.